בראשית 2013 פורסמה הסדרה חדשה של רשות החשמל, שתכליתה לתמרץ הקמת מתקנים סולאריים פוטו-וולטאיים בשיטת "מונה נטו" (Net Metering). הרעיון העומד בבסיס ההסדרה הינו פשוט: קיזוז הערך הכספי שנוצר באמצעות ייצור החשמל על ידי המתקן (קרדיט) מחשבון החשמל של הצרכן, אין תזרים הכנסות חיובי והתשואה בפרויקט מושגת באמצעות חיסכון בהוצאה.
ב"הסדר תעריף הזנה קבוע", הפרטים נסגרים מראש: המחיר לכל קוט"ש מיומו הראשון ועד יומו האחרון של הפרויקט, כמו גם היקף הייצור של המתקן, שכולו נרכש ע"י חברת החשמל. ניתן לבנות את תזרים הפרויקט בצורה מדויקת ובסיכון נמוך, מה שאפשר ליזמים לקבל החלטות ולקבל מימון, כמו כל פרויקט סביר דומה.
המעבר מ"הסדר תעריף הזנה קבוע" (feed in tariff) ל"הסדר מונה נטו" העמיס על גבו של היזם מגוון סיכונים, חלקם בלתי סבירים, וגרם לסירובם של הבנקים לממן פרויקטים מהסוג הנ"ל במימון נון-ריקורס.
ב"מודל נטו" קיים חוסר ודאות, הן על התעריף, בשל היותו צמוד לעלות החשמל והן על היקף הייצור עבורו מתוגמלים, כפי שיוסבר בהמשך. בעוד הסיכון על התעריף סביר, חסום וניתן לחיזוי, הרי שהסיכון שבהיקף הייצור עבורו מתוגמלים במודל הנוכחי, אינו מוגבל ובלתי סביר.
מהות הסדר "מודל נטו" היא הקמת מתקן ייצור בצמוד למתקן שצורך חשמל. היזם יבחר כמובן להקים מתקן, שהיקף הייצור שלו הכי גבוה שניתן, בהתאם לפרופיל הצריכה, כדי להקטין למינימום את הקרדיט הנצבר. עתידו הכלכלי של הפרויקט מחייב רצף צריכה שווה או גבוה לפרופיל הצריכה על פיו הוא תוכנן למשך 25 שנים, וכאן טמון המוקש הגדול והסיכון הבלתי סביר בהיקף הייצור עבורו מתוגמלים. כל אירוע של ירידה זמנית או קבועה בהיקף הצריכה של המתקן גורמת להפסד מאחר ויכולת השימוש בקרדיט הייצור שנצבר מאותו רגע מוגבלת בזמן, ובסופו של דבר נמחקת.
במבנים תעשייתיים רבים, הצרכנים אינם בעלי המבנים אלא שוכרים בלבד. לאוכלוסייה זו ממילא אין כל תמריץ להקים מתקנים במסגרת הסדרת "מונה נטו" שכן קיים חוסר וודאות לרציפות מישכנם באותו אתר במשך שנים כה ארוכות (25).
האירועים הבאים הם רק חלק ממגוון אירועים אפשריים החושפים את היזם לסכנת הפסד:
1. תקופה ללא כל צריכה בשל החלפת דיירים, שיפוצים וכולי.
2. דייר חדש עם פרופיל צריכה נמוך יותר.
3. שינוי בפרופיל הצריכה של דייר קיים כתוצאה מצמצום היקפים, סגירת קוים ועוד.
4. התייעלות אנרגטית – למעשה, מודל נטו כיום מעקר את המוטיבציה שבהתייעלות אנרגטית.
בניסיון להתמודד עם הקושי הנ"ל, פרסמה רשות החשמל במהלך ספטמבר 2013, שימוע שתכליתו תיקון ההסדרה והוצע לתת אפשרות להעביר קרדיט לצד שלישי בערך עלות רכיב הייצור של חברת החשמל בלבד, וקיבוע התעריף הנ"ל למשך 10 שנים (ללא כל הצמדה).
למרבה הצער, אין בתיקון המוצע כדי לתת מענה כלל ועיקר לבעיית המימון, ולא ברור כיצד הוא משפר את המצב הקיים. התעריף המוצע עבור כל עודפי הקרדיט הוא נמוך במידה כזו שהוא מקטין את תשואת הפרויקט והופכו ללא כלכלי.
לדעתנו, הפתרון הנכון לבעיה הוא פתיחת שוק של עודפי ייצור חשמל: מתן אפשרות לביצוע העברת ייצור עודף (קרדיט) מצרכן א' לצרכן ב' בערך כספי, שיוסכם בין צרכן א' לצרכן ב', בעסקה בין מוכר מרצון לקונה מרצון, ובניכוי רכיבי עלויות גיבוי ואיזון, ומתן אפשרות לצרכן ב' לקזז עלויות צריכה שלו מול חברת החשמל בהתאם לקרדיט שזה עתה רכש מצרכן א'.
התעריף אותו יקבל בעל הקרדיט בשוק חופשי שכזה יהיה קרוב מאד לעלות החשמל, מה שישמור על הכדאיות הכלכלית של הפרויקט.
היתרונות של הפתרון המוצע ברורים:
1. הקטנת הסיכון ליזם – מסיכון בלתי סביר לסיכון סביר.
2. קבלת מימון נון-ריקורס
3. תמריץ מחודש להקמת מתקנים במסגרת ההסדרה.
4. מוטיבציית התייעלות אנרגטית לצרכנים במודל נטו לא תפגע.
בכל מקרה ,החלופה המוצעת לא תגדיל כל חשיפה של חברת החשמל, לא להיקף הייצור ולא לעלות הייצור המקוזזת הנובעת ממתקנים אלו.
לצורך מימוש החלופה המוצעת, לא נדרשת הקמת פלטפורמה מיוחדת או מערכת סליקה חדשה, והזיכוי והקיזוז יבוצע, כפי שהיה עתיד להתבצע במסגרת הסדרת המונה נטו, בהתאם לתמורה שסוכמה בין צרכן א' המוכר לצרכן ב' הקונה, ודיווחה לחברת החשמל.
יתכן ויישום החלופה הנ"ל ידרוש את תיקון חוק משק החשמל, היות והפעולה המבוצעת כאן של העברת הקרדיט הינה מכר שטעון רישיון. יחד עם זאת, חשוב לציין, שגם כיום עצם האפשרות להעביר את הקרדיט קיימת בהסדרה, ועל אף שחשבונאית, פעולה כזאת נחשבת מכר, מצאה רשות החשמל את הדרך להכשיר זאת מבלי לשנות את החוק.
דעה: שוק מישני של עודפי ייצור – צינור החמצן להסדרת "מונה נטו"
כותבי המאמר: עו"ד ניר שושני ואורי אביגד
פרסומים וחדשות